לפני חודשיים יצאתי למסע זוגית שממנה נשארתי יחיד.
רצינו לפתור פלונטר שנכנסנו אליו
ובמקום לנסות לשחרר את הלחץ של החבל
הוא נקשר עוד יותר,
הדוק יותר וחנוק יותר.
הרבה ציפיות של מציאת תשובות
במקום לחוות ולהנות מהרגע יותר.
לפני המסע שמתי כוונה ברורה
וכתבתי אותה ושיתפתי אותה רק עם עצמי.
לפני כשבועיים הוצאתי את הפתק של הכוונות שלי:
"רוצה לשים כוונה" ככה זה התחיל....
בעיקר בפתק ,דיברתי על הצרכים שלי;
מה אני זקוקה
מה אני רוצה לתת ומה הייתי רוצה לקבל.
חייכתי לרגע...
כי שמתי לב
שהמקום של נתינה וקבלה היו מאוד מאוזנים בכתיבה.
אבל במציאות זה לא היה ככה....
יש פאר גדול בין מה שרוצים ומה שיש באמת...
אחרי שקראתי את הפתק
החלטתי שזה זמן ליצור כוונה ברורה יותר
ומדוייקת לי יותר לעכשיו
כי אנחנו משתנים
ואנשים שלידינו בדרך גם מתחלפים
יכולתי להשוות הפעם בינייהם....
מרגישה שחודשיים זה מעט זמן,
אבל ממש גדלתי בהם
הרבה חוויות היו, הרבה מאוד למידה!
(איזה זכות להמשיך ללמוד בגיל 39)
בזמן האחרון
אני מברכת כל רגע שאני מדברת עם אדם חדש,
אני מאושרת מהדברים הכי פשוטים,
אני מתרגשת מזיכרונות ומנסה לא לתת להם לעורר אותי יותר מידי
(לפעמים מצליח ולפעמים פחות)
אני מנסה למצוא את האיזון בין רגש לראש,
אני מקבלת שאני מרגישה כבר תקופה בחוסר ודאות לגבי עבודה ,אהבה ועתיד
ושזה נושא שמאוד נוגע בליבי בשנה האחרונה.
אבל גאה בעצמי
שעדיין חווה את החוסר ודאות ללא פחד,
מאפשרת לו להתקיים
מחייכת ובוכה איתו ודרכו;
החוסר ודאות יצר משהו מדהים אצלי,
אז אכן הוא מתנה!
חוסר ודאות נתן לי לזוז מהמקום הנח ובטוח
הכניס המון אנשים חדשים לחיי
אנשים טובים ואיכותיים
היו שיחות מרתקות
שלפעמים הם חד פעמיות עם אנשים שחלפו
ויש אנשים שהשיחות ממשיכות כי נוצרו קשרים חדשים.
המקום הזה
מזכיר לי תמיד
שהחלק שאני הכי אוהבת בעבודה שלי,
הוא להכיר נפש חדשה.
להזיז משהו בו בתוכם
ולאפשר להם לאזיז משהו בתוכי.
המסע שלנו היא כל יום
היא כל רגע
היא כל שיחה
היא כל חיבוק
תודה לכל האנשים
שהולכים יחד איתי במסע
איזה כיף שנכנסתם לחיי
מקווה שגם אני גם תרמתי למסע שלכם.
אוהבת אתכם ❤
אם קראתם עד כאן
תפרגנו לי במילה טובה כתגובה לפוסט
כדי לדעת האם אני חלק מחייכם
וירטואלי או לא🤍
Comments