​

​

מעדיפה לספר סיפור ולשים קורות חיים, וכמובן תציצו לעוד סיפורים באינסטגרם

​

המערכת היחסים שלי עם הגב שלי הוא מורכב, זוכרת שבתור ילדה תמיד כאב לי הגב, בגיל 23 עברתי ניתוח פריצת דיסק בגב התחתון , זה קרה אחרי שחצי שנה,
הרגל שמואל שלי איבד תחושה
תמיד כאב לי הגב, גם אחרי הניתוח ויוגה מאוד עזר לכאב.

בגיל 27 הייתי מעורבת בתעונת דרכים, אבל על פני השטח הכל היה בסדר.
כמה זמן אחרי התאונה חזרתי לתרגל יוגה בסטודיו בתל אביב שהייתי מתרגלת בו כבר תקופה ארוכה ובאחד התרגולים עשינו עמידה הפוכה ופתאום ,בום!
נפלתי, אבדתי את ההכרה. נפלתי על הראש שלי עם כל המשקל גוף, אבדתי את הכרה תוך כדי שאני הפוכה
הרופאים הסבירו את זה כזעזוע מח מאוחר...

יש לי סף כאב מאוד גבוהה, תמיד היה ככה אצלי, ככה שלא מרגישה הרבה כאב
שהתעוררתי בחדר תרגול, שניות בודדות אחרי הנפילה, מאוד כאב לי, מאוד!
אבל התביישתי כל כך שעדפתי לשמור על פרופיל נמוך ולהתעלם שזה קרה. הייתי מנותקת מהצרכים ורגשות שלי.
חזרתי הביתה, ויום למחורת, חצי גוף שלי בקושי תפקד. בבוקר, היה לי קשה להגיע לטלפון והתקשרתי לאבא שלי שאקח אותי למיון, כי לא מרגישה חלק מצד השמאלי של הגוף.

שם הגעתי, ואחרי כמה שעות, ואחרי הסיטי, הרופאים פחדו כך כך!
ה2 חוליות בתוך הגולגולת שלי שינו כיוון, הסתובבו בתוך הראש עצמו
והשרירים התפוסים החזיקו את הראש במקומו. לא הבינו איך אני לא מתה מכאבים, נחה ומשותקת באופן מלא או מתה בכלל!!

ישר אשפזו אותי, מתחו אותי על מנת להימנע מניתוח כמו בסרטי איימה
משקל על הראש, משקל על רגליים ולא לזוז במיטה ימים,
חומר הרגעה כדי לתת לשרירים להרפות ולהירגע ואולי, החוליות יחזרו למקום ללא ניתוח

ככה הייתי , אז תכננתי להתחתן עם אבא של ילדיי , לטוס לאיטליה, באותו שבוע
ולהתחתן שם. כמובן שזה לא קרה, גם לא החתונה, אף פעם
שהשתחררתי נשארתי עם קיבוע בצוואר, היה כל כך קשה לזוז איתו תקופה!

מהנפילה קיבלתי מתנה: 7 פריצות/בליטות דיסק בגב בשיתוק זמני
מכה רצינית בריאת ימין, שאם השנים נחלשה ונסתמה
היום אני מוגדרת כ"חולת ריאות"
ועברתי לא מעט עם הנשימה, אבל זה סיפור אחר, זה לא הגב

מה הנפילה גם היו פחדים, החלק הרגשים
לקח לי 7 שנים לחזור להתפך בלי חרדה ובכי
ופחדתי שנים מעמידת ידיים ומרפקים
ועדיין נלחצת ללא קיר בימים מסויימים
אפילו שאני מאוד יציבה ועברתי תהליך עצום עם נושא איזון.
לפעמים מרגיש לי שאני רוצה ביטחון שאם אפול
משהו יהיה כדי "להציל" אותי מהתהליך הזה מחדש
זה רגשי, לא באמת צריכה את הקיר
ויש ימים שהקיר נעלם, וימים שלא יכולה בלעדיו
הצוואר שלי כאב שנים, הכירופרקט נשאר שנים אחרי התאונה

והגב עדיין נשאר כאן, איתי, עד סוף הגלגול הזה אז עדיף להיות במערכת יחסים טובה איתה,

כשאני חושפת את הגב, אנשים אומרים לי איזה גב חזק יש לך
ואני עונה, כן יש לי גב "מחוזק"

​

בחרתי ללמד איזוני ידיים מתוך מקום של מסע שלי לסמוך על הגוף שלי בחזרה, אני מבינה מה זה כאב והגבלות רגשיות, למדתי להכיר כל חלק וחלק מהגוף שלי אחי פציע, וזה גרם לי להיות מורה יותר טובה, שמלמדת אנשים ליצור אמון בעצמם.