הבעיה הכי גדולה בעולם היוגה היא שמבלבלים בין מורים לתנוחות לבין מורים לאנשים ואני אגיד משהו שאולי לא כולם יסכימו איתו: אם כל מה שהתלמיד שלך למד ממך זה להיכנס לעמידת ראש, לבצע כפיפה עמוקה יותר או לסיים תרגול שנראה מושלם על במה נכשלת כמורה כן, גם אם השיעורים שלך מלאים גם אם יש לך אלפי עוקבים וגם אם כולם עוצרים להתפעל מהתרגול שלך כי יוגה מעולם לא נועדה לייצר מבצעים טובים יותר היא נועדה לייצר בני אדם מודעים יותר, לשחרור אמיתי מסבל בעיניי, השאלה “מה הופך מורה טוב למורה מצוין?” היא

אני הולכת להגיד משהו שלא תמיד נעים לשמוע בעולם הרוח וההתפתחות: לפעמים כל ה״ריפוי״ הזה… הוא פשוט בריחה עם תאורה יפה יותר אני מסתכלת סביב ורואה אינסוף מרחבים של “ריפוי” טקסים. נשימות. קקאו. חיבוקים. מיניות מקודשת. ריטריטים. סדנאות. אנשים שמחזיקים אחד את השני שעות ומספרים לעצמם שהם סוף סוף בבית ולפעמים זה באמת מרפא באמת פותח באמת מציל לבבות אבל לפעמים זה פשוט נהיה עוד סם עדין ומתקבל חברתית עוד חוויה כדי לא להיות רגע לבד עוד שיא רגשי כדי לא להרגיש ריק עוד “שחרור” כדי לא לשבת בשקט

לא מעט אנשים שואלים מה המשמעות של שיעור ב־דאנה.האם זו תרומה? האם זה “שלם כמה שבא לך”? האם זה אומר שהשיעור פחות מקצועי? או אולי שזה סוג של מחווה חד־פעמית? הבלבול מובן, כי בישראל המודל הזה פחות נפוץ. התרגלנו שמחיר נקבע מראש: שירות, תשלום, עסקה. אבל מסורת הדאנה מגיעה ממקום אחר לגמרי — תפיסה שבה הידע, במיוחד ידע שמטרתו התפתחות פנימית, לא אמור להיות מוגבל רק למי שיכול לשלם סכום קבוע. מה זה בעצם דאנה? דאנה היא מילה שמקורה במסורות של המזרח, בעיקר בבודהיזם ובהקשרים רוחניים עתיקים, ומ

בבסיס התרגול של יוגה קיימת הנחה עמוקה: כדי להבין שינוי אמיתי, צריך להתחיל בתודעה. לא בגוף בלבד, ולא בהתנהגות החיצונית אלא במה שמייצר אותם. שלושה מושגים מרכזיים במסורת עוזרים להבין את זה: צ׳יטה, וריטי וסמסקרה. צ׳יטה — שדה התודעה צ׳יטה מתארת את שדה התודעה עצמו המרחב שבו עולות מחשבות, תחושות, זיכרונות ותפיסות. זה לא "המחשבות", אלא המקום שבו הן מופיעות ונעלמות. וריטי — התנודות וריטי הן התנועות של התודעה: מחשבות, תגובות, דפוסים, רגש. הן לא בהכרח "בעיה", אלא טבע התודעה לנוע. אבל

כשמדברים על יוגה, הרבה מהשיח המודרני מתמקד בגוף: תנוחות, חיזוק, גמישות, בריאות. אבל מאחורי כל זה קיימת מסורת פילוסופית עמוקה הרבה יותר כזו שלא עוסקת רק במה עושים על המזרן, אלא באופן שבו חיים את החיים עצמם. הטקסטים הקלאסיים של היוגה, ובראשם יוגה סוטרות של פטנג'לי, מציעים לא רק דרך תרגול, אלא דרך הסתכלות על המציאות. לא מערכת של חוקים, אלא מפה של תודעה. יוגה כדרך חיים, לא רק כתרגול פילוסופיית היוגה לא מבקשת להרחיק אותנו מהחיים, אלא להכניס בהם יותר בהירות. היא לא שואלת רק "איך מ

כשאנשים מתחילים יוגה, רובם מגיעים מתוך צורך ברור: לחזק את הגוף, לשפר גמישות, להירגע, או להכניס תנועה לשגרה עמוסה. במבט ראשון זה נראה כמו תרגול פיזי בלבד — סדרת תנוחות, נשימה, קצת מתיחה והרפיה בסוף שיעור. אבל די מהר, אצל הרבה מתרגלים, משהו מתחיל להשתנות. לא בהכרח בצורה דרמטית או מודעת, אלא בשקט. התרגול מפסיק להיות רק "אימון", ומתחיל להפוך למשהו אחר — סוג של מפגש עם עצמך. וזה בדיוק המקום שבו יוגה מתחילה להתרחב מעבר לאסאנות. הגוף הוא רק שער האסאנות הן חלק חשוב ביוגה, אבל הן לא ה

כשאנשים חושבים על יוגה היום, לרוב עולה תמונה של תרגול פיזי: תנוחות, זרימה, נשימה, שיעור בסטודיו. לפעמים אשטנגה, לפעמים ויניאסה, לפעמים האטה. אבל למעשה, רוב הסגנונות שאנחנו מכירים כיום צמחו מתוך שורש רחב יותר — מסורת שלמה שהאטה יוגה היא חלק מרכזי בה. הרבה אנשים חושבים שהאטה היא פשוט תרגול איטי או רגוע. בפועל, האטה היא הרבה יותר משם של שיעור. זו גישה רחבה, מסורתית, שממנה התפתחו חלק גדול משיטות התרגול הפיזי המוכרות כיום. מה פירוש המילה האטה? האטה יוגה מורכבת משתי הברות: "הא" ו־"

יש שלב בתרגול שבו משהו משתנה. לא בהכרח רואים את זה מבחוץ, ולעיתים גם לא יודעים להסביר בדיוק מה קרה. אבל מה שפעם הרגיש כמו שיעור תנועה, הופך לאט־לאט למשהו אחר. התרגול כבר לא נשאר רק בגוף. הוא מתחיל לגעת בשאלות פנימיות יותר — איך אני פוגש קושי, למה אני מגיב כך, מה מושך אותי, ממה אני נמנע, ואיך כל זה מתבטא גם מחוץ למזרן. הרבה אנשים מתחילים יוגה מסיבה פשוטה: לחזק את הגוף, לשפר גמישות, להוריד מתח. זו התחלה מצוינת, ולעיתים אפילו לא מתוכננת — שיעור שמישהו המליץ עליו, ניסיון מתוך סקר

זו שאלה שחוזרת כמעט אצל כל מי שחושב על הכשרת מורים: האם אני מספיק מתקדם? האם אני כבר "מוכן"? רבים מדמיינים שמי שנכנס לקורס מורים הוא אדם שיודע לבצע תנוחות מורכבות, עומד על הראש, שולט בגוף בצורה מושלמת, ונראה כמו מה שרואים ברשתות. בפועל, זה רחוק מאוד מהמציאות. הכשרת מורים לא נועדה לאנשים מושלמים. היא מיועדת לאנשים שרוצים ללמוד. למעשה, מי שמגיע מתוך ענווה, שאלות וסקרנות לרוב לומד הרבה יותר. כי יוגה אינה תחרות גופנית. היא תהליך של התבוננות. היא דרך להבין איך אנחנו מגיבים, איפה א

מה התרגול היוגה מביא לחיי ולמה לי לתרגל? כדי להסביר יוגה חשוב מאוד להסביר גם מה התפיסה של "תודעה" היוגה מסבירים את זה בשתי דימויים שונים הראשון בצורה של "אגם" כמה שהאגם סוער יותר הוא עכור יותר ואי אפשר לראות לעומק רק אפשר לראות בפני השטח אבל בזמן שה-אגם שקט ורגוע, הוא צלול יותר נוכל לראות לעומק בצורה ברורה כנ"ל עם הרגשות שלנו, כמה שאנחנו בים של רגשות סוערים, רק אפשר לראות על פני השטח את הרגשות הישרדותיות ואת ה-התנהגות הישרדותית שלנו, שמגיע מתוצאה של חוסר שליטה כלפי הרגשות של

מושגים שימושיים בפילוסופיה של היוגה, סנסקריט כדי לעקל לעברית: אבהיאסה – abhyasa: תרגול. אהימסה – ahimsa: אי אלימות. אווידיה – avidya: בורות. אטמן – atman: הנפש, עצמי, המתבונן. אסמיטה – asmita: תחושת עצמיות, מודעות האני. אשטנגה יוגה – astanga yoga: שמונת מרכיבי היוגה. פאטאנג'לי מגדירם: יאמה -yama: ריסון ההתנהגות. ניאמה – niyama: התנהגויות התורמות להתפתחות אישית. אסאנה – asana: תנוחה. פראנאיאמה – pranayama: תרגול ושליטה בנשימה (כוח החיים). פראטיאהארה – pratyahara: התכנסות החו

המוח האנושי הוא כלי עוצמתי ויצירתי, המסוגל להשפיע באופן משמעותי על הגוף, במיוחד בתהליכי שיקום וריפוי. דמיון מודרך וחלומות הם שני כלים יוצאי דופן שמדגישים את הקשר בין הנפש והגוף, ומאפשרים למוח לקחת חלק פעיל בתהליך ההחלמה. כוחה של הדמיה: להפוך מחשבה למציאות גופנית מחקרים רבים הראו כי הדמיה מנטלית יכולה לחולל שינויים ממשיים בגוף. כשאנחנו מדמיינים פעילות מסוימת – לדוגמה, הליכה, מתיחה או חיזוק שריר – המוח מפעיל אותן רשתות עצביות כאילו אנחנו באמת מבצעים את הפעולה.במצבי שיקום, דמיון

זה מרגיש שככל שאנחנו מתפתחים יותר ועוברים תהליך של גדילה, אנחנו מוצאים את עצמנו יותר לבד בעולם. ככל שאנחנו מטפסים גבוה יותר על ההר הפנימי שלנו, מוצאים את השלווה והעומק שבתוכנו, כך אנחנו נעשים יותר לבד. פחות אנשים חולקים את הדרך הזו, פחות נשארים לצידנו במקומות הגבוהים האלו. זה לא שהם לא רוצים להיות שם – לפעמים הם פשוט לא יכולים. הרבה פעמים אנשים חושבים שאני מוקפת באחרים, אבל מה שהם לא יודעים זה שלמרות כל האנשים סביבי, אני מוצא את עצמי הרבה לבד. לבדות יכולה להיות דבר יפהפה. מקו

⁨דיברתי עם קולגה שאני מכירה, מורה סופר מוכשר!סיפר לי שהוא עשה פרסום ממומן, הוצאות של 11000שח וקיבל 150 לידים ונסגרו לקורס רק 4 מתוכםכאב לי הלב אליו, כי הוא מורה מדהים!אמר שזה הוא הוא צריך למכור את עצמו מגביל אותו ושהיה רוצה לשמוע אותי עושה מכירה כי הוא לא יודע למכור.חשבתי לא מעט על הנושא של “מכירה” בחייאנשים מאמינים שאם אני מוכר משהו אני “דוחפת” בכח משהו שהאדם השני לא רוצה, עושה אליו מניפולציה.סטיגמה של שנים!אשמח לתת גישה אחרת למחשבהכשאני “מוכרת” את הקורס שלי לאדם שפנה אלי,

אני רוצה לדבר על משהו שהרבה מנחים ומשתתפים לא רוצים לדבר.המרדף אחרי חוויות רוחניות, מיסטיות ומיניות לשם “רוחניות והתפתחות אישית”כבר הרבה שנים שאני בעולם הרוח, מעל 20, ובשנים האחרונות נכנס ה”זרם”של רוחניות האוניברסלית.המערבבים בין דתות, אמונות, וטקסים כמו סלט אחד עם כוונה טובה של להביא ידע וכלים, אבל לא תמיד יוצא טוב.אני מבינה את המשמעות של להתאים ידע עתיק לעולם המודרני ויש בזה משהו ענק! , אבל חלק, רק משאירים כלים שנותנים אפקט זמני “ואינסטנט” של חוויה מיסטיות ומענגות, ככה שמרג

כל אחד היום הוא מטפל זוגי, רוחני ומיני.כל ילדה שלא חווה זוגיות ארוכת טווח,לא חווה הורות וחיים משותפים ושחיקה,חושב שיכול ללמד על זוגיות כי באינסטגרם נראה יפה והאמת, גורם להם בעיקר, להרגיש “מפותחים מינית ורוחניים”.אדבר מניסיון האישי, כי אני לא מטפלת זוגית😉 רק אישה שכבר הייתה במונוגמיה כ20 שנה, ניסיתי את העולם הג’וסי של המערכות יחסים פתוחות וחזרה למונוגמיה.אחרי נסיון פולי בחיי שלא צלח ופירק בית אחרי 15 שנים אני מרשה לעצמי לכתוב מה אני רואה וחווה.הייתי צריכה לטעות כדי לראות את ה

יש רגעים בחיים שבהם את מתעוררת ומבינה שאת כבר לא אותה אישה שהיית.לא כי משהו רע קרה אלא כי משהו בפנים פשוט… נשחק. התעייף. התרוקן מהמרדף.שנים של במצב “ON”מגשימה, יוצרת, דוחפת, מחזיקה הכל.מנסה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי כי ככה אמורה להיראות הצלחה.ובאמת הצלחתי, מי שמכירה אותי יודעת אפילו כמה עשיתי בחיי! מצחיק…אבל זה הגיע עם מחיר שאף אחד לא מדבר עליו:הכאב השקט.הכאב שמצטבר בשכמות, בקיבה, בנשימה…העומס של אישה שמחזיקה עולם שלם ומצופה מאיתנו תמיד להיות בעשייה שממלאת (את מי?)ואז זה ה

לחשוף את עצמנו זה לא תמיד פשוט ובשנה האחרונה עברתי תהליכים מול נושא החשיפה שכרגע באים לידי ביטוי. מי שמכיר אותי מלפני יודע עד כמה קשה לי לחשוף את עצמי עד היום! הרבה אנשים שמו אותי בעבר במשבצת של: אדם שאין לו הרבה רגשות..."קרה" במשך שנים ברחתי לביטוי גופני ריקוד, תנועה, יוגה...נתתי לגוף לדבר אבל עדיין מלאת חסימות "שלא יראו יותר מדי את החולשות" זה שאני לא רואה ממש טוב ולא מרכיבה משקפיים וגם הצורך הפנימי להבין מה גוף אומר בשפה שלו לקח אותי לחקור ולהתעניין באנשים דרך שפת הגוף

לפני חודשיים יצאתי למסע זוגית שממנה נשארתי יחיד. רצינו לפתור פלונטר שנכנסנו אליו ובמקום לנסות לשחרר את הלחץ של החבל הוא נקשר עוד יותר, הדוק יותר וחנוק יותר. הרבה ציפיות של מציאת תשובות במקום לחוות וליהנות מהרגע יותר. לפני המסע שמתי כוונה ברורה וכתבתי אותה ושיתפתי אותה רק עם עצמי. לפני כשבועיים הוצאתי את הפתק של הכוונות שלי: "רוצה לשים כוונה" ככה זה התחיל.... בעיקר בפתק ,דיברתי על הצרכים שלי; מה אני זקוקה מה אני רוצה לתת ומה הייתי רוצה לקבל. חייכתי לרגע... כי שמתי לב שהמקום של

להחזיק את עצמי בכח כשגמר האויר כשנגמר התשוקה לשים את המסיכה של חיוך ולהמשיך על אוטומט לתמוך ועוד לתמוך ולהיות שם בשביל כולם להבין את הקושי עד שבפנים...בפנים נגמר הכל עובר רגש לא נשאר יותר מכמה שניות עד שהוא מתחלף לרגש שונה עד שרגש הופך לחומר ולפרוק גם מותר לא לחייך כל הזמן פחד כתגובה לבלתי נודע אינו דבר נורא הוא חלק מחווית החיים זוהי תגובה לאפשרות של בדידות, של מוות, של חוסר יכולת להיאחז במשהו פחד הוא תגובה להתקרבות לאמת. כשנשארים שם ואין לאן לברוח הדברים נעשים ברורים מ