לבחור בחיים פשוטים

יש רגעים בחיים שבהם את מתעוררת ומבינה שאת כבר לא אותה אישה שהיית.לא כי משהו רע קרה אלא כי משהו בפנים פשוט… נשחק. התעייף. התרוקן מהמרדף.שנים של במצב “ON”מגשימה, יוצרת, דוחפת, מחזיקה הכל.מנסה להיות הגרסה הכי טובה של עצמי כי ככה אמורה להיראות הצלחה.ובאמת הצלחתי, מי שמכירה אותי יודעת אפילו כמה עשיתי בחיי! מצחיק…אבל זה הגיע עם מחיר שאף אחד לא מדבר עליו:הכאב השקט.הכאב שמצטבר בשכמות, בקיבה, בנשימה…העומס של אישה שמחזיקה עולם שלם ומצופה מאיתנו תמיד להיות בעשייה שממלאת (את מי?)ואז זה הגיע.רגע אחד, פשוט, כמעט שקט מדי:הבנתי שאני לא רוצה לרוץ יותר.שהגוף שלי צועק.שהלב שלי מבקש משהו אחר, עדין יותר. מאוזן יותרפתאום דברים שפעם נראו “קטנים” בישולים, ניקיונות, סדר בבית, לשטוף כלים בשקטמרגישים לי כמו ריפוי או כמו בית שקטכמו חזרה לעצמי, או יותר נכון גילוי חדשואם מישהו היה אומר לי:עזבי הכול. תני לעצמך יום של בית נקי, סיר על האש, מוזיקה שקטה, והליכה לים כשאת מחליטה ,לא כי צריך, אלא כי בא לך,הייתי אומרת: כן. זה. עכשיו.בגיל 44 גיליתי שהייעוד שלי כבר לא קשור ל”גדול” ולעשייה, להשפיע על אחרות.הוא קשור לנחת, לעצירהלמצוא איפה אני נחה, איפה אני נושמת, איפה יש איזוןואני כותבת את זה כי אני יודעת שלא מעט נשים מרגישות אותו דבר. ומיוחד נשים חזקות, שהחזיקו הרבה מרחבים לאחרים בחיים, כמוני.נמאס לנו להיות “חזקות”.נמאס להחזיק את כל העולם ואז לקרוס מדי פעם בלילה בשקט, כי רק מדי פעם אפשר!נמאס להרגיש שאם אנחנו לא רצות אנחנו לא מספיק, או להיות בהתמכרות של הריגוש של העשייה כל הזמן ולהרגיש ריקנות ללא.הייתי רוצה לבחור אחרתבוחרת להיות אישה שקמה בבוקר ומתמסרת למה שעושה לה טוב, גם אם זה “פשוט” ואף אחד לא רואה את זה, או לא משפיע לאף אחד, או אפילו לא יודעות מה שמי בתעשייה ולא ,זה לא לוותר על עצמי, אולי זה לבחור כנגד הזרם של היום , שאם את משפיעה אז כנראה משהו טוב בך.אם גם את מרגישה את זהאת לא לבד.יש לנו זכות לבחור חיים שמרפאים אותנו, לא רק מרשימים אחרים

דניאלה