לחשוף את עצמנו זה לא תמיד פשוט
ובשנה האחרונה עברתי תהליכים מול נושא החשיפה שכרגע באים לידי ביטוי.
מי שמכיר אותי מלפני
יודע עד כמה קשה לי לחשוף את עצמי עד היום!
הרבה אנשים שמו אותי בעבר במשבצת של:
אדם שאין לו הרבה רגשות..."קרה"
במשך שנים ברחתי לביטוי גופנית
ריקוד, תנועה, יוגה...נתתי לגוף לדבר
אבל עדיין מלאת חסימות
"שלא יראו יותר מידי את החולשות"
זה שאני לא רואה ממש טוב
ולא מרכיבה משקפיים
וגם הצורך הפינימי להבין מה גוף אומר בשפע שלו
לקח אותי לחקור ולהתעניין באנשים
דרך השפת הגוף שלהם, דרך תנועה
אבל.... זה בידיוק מה שעשיתי
"ברחתי", הלכתי לכיוון אחד
ונטשתי את השני במשך שנים
כך שנוצר חוסר איזון שהיה חובה לעבוד אליו
לא אפשרתי לעצמי עד לא מזמן
להוציא את הביטוי הפנימי דרך מילים,
דרך כתיבה אינטויטיבית ו
כך שלא ידעתי עד כמה האתגר הזה
עושה לי טוב לחיים, לתקשורת עם האהובים שלי.
כי לא כולם יודעים לקרוא שפת גוף לצערנו :)
חשבתי שבגלל ש"עברית" הוא לא שפת האם שלי
ורק למדתי אותה בגיל 18
עדיין אין לי "זכות" לכתוב,
כי אני מלאת שגיאות כתיב.....
לחשוף את הגוף שלי, את התנועה שלי,
תמיד היה הרבה יותר פשוט!
אבל לכתוב, לדבר?...
זה באמת להוציא את הנשמה במילים בלי סינון
לחשוף את הרגש, את המילים הכנות
להיות פגיעה זה היה תהליך
של התפתחות, של כאב ואהבה
של קבלה ונתינה
של שחרור אמונות מקווילות
של בושה
היום,אני חשופה יותר מפעם
אבל עדיין עובדת כל יום על לא להיסגר מחדש
ומזכירה לעצמי שזה בסדר להיות פגיעה
שזה בסדר להגיד שאוהבים וגם שלא אוהבים
וזה בסדר לשים גבולות וגם בסדר לבקש עזרה
מתוך המקום של התמודדות
מגיעה השחרור האמיתי, החיבור פנימה❤
אשמח לשמוע ממכם מה אתם חושבים על חשיפה?